דרך הגוף אנחנו אמורים להבין מה באמת מציק לנו ומה צריכים לרפא.
אנחנו נוטים לבלבל ריפוי עם העלמה.
העלמה של מה שעושה לנו לא נעים לא בהכרח פותרת את הבעיה, ולכן הרבה פעמים מחלות חוזרות. יש הרבה מחלות אוטואימוניות ובעיות שאין להן כל כך פתרונות ברפואה הקונבנציונלית, מכיוון שמקור הבעיה הוא לא פיזיולוגי.
הגוף מדבר בשפה שלו – תחושות פיזיות.
אבל אנחנו לא באמת מקשיבים לו. אנחנו רוצים שיהיה לנו נעים כדי שנוכל להמשיך ולעבוד, להנות, לחיות. אנחנו מתייחסים למחלות וכאבים כאל משהו שמאט ומעכב אותנו, ורק רוצים שזה יעבור הכי מהר שאפשר.
כולנו רוצים שיקשיבו לנו. כמה פעמים התעצבנו כשמישהו לא איפשר לנו להגיד משהו שבער בנו? כשביטלו אותנו?
אנחנו מזהים את זה כשמישהו אחר עושה את זה לנו, אבל לא מבינים שאנחנו כל הזמן עושים את זה לעצמנו. כשהגוף כואב, הוא מנסה להעביר מסר חשוב מאוד. כשאנחנו לא מקשיבים לו ורק רוצים שישתוק, אנחנו מחמירים את המצב.
הופעה של כאב או אי נוחות מסמנת לנו שאנחנו צריכים להביט רגע פנימה ולהקשיב, ולא לשפוט את הגוף ולכעוס עליו. כמו שאנחנו יודעים להגיד שלרוב תינוקות לא בוכים בלי סיבה, גם הגוף לרוב לא כואב בלי סיבה. אם לא מזהים את הסיבה, ורק רוצים שהוא ישתוק, זה לא עושה טוב לאף אחד.
הגוף מדבר איתנו דרך כאבים, כי כשנעים וכיף לנו אנחנו לרוב לא מתייחסים אליו.
כשאנחנו רק רוצים שיהיה לנו נעים פיזית מבלי להבין את מה שהוא באמת אומר, הוא ימשיך להציק לנו ולהזכיר לנו שיש משהו שעוד לא פתרנו.
לפעמים אנחנו לא מבינים מה הגוף אומר לנו, לפעמים לא בא לנו להתעסק עם זה ולפעמים אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה.
כאשר נקשיב, נבין ונתייחס למה שבאמת מציק, הגוף ישחרר את הצורך שלו במחלה, ונוכל להבריא את עצמנו לחלוטין.