יש בנו את היכולת לרפא את עצמנו.
הבעיה היא שהתרגלנו להשתמש בכוח שלנו כדי להרוס במקום לבנות, התרגלנו לצעוק במקום לדבר, התרגלנו להילחם במקום להרגיש, התרגלנו ללכת כי לא נוח, והתרגלנו להאמין בכדורים במקום להאמין בעצמנו.
לפעמים, כדי להבריא, אנחנו צריכים להפסיק לעשות את עצמנו חולים.
כמו שהגוף לא שואל אותנו איך לחלות, הוא יכול להבריא גם אם לא נגיד לו איך.
אנחנו צריכים לדעת מה הצרכים שלנו, ולדעת איך לספק אותם, אבל זה לא תמיד ברור, כי אנחנו מפריעים לעצמנו.
אנחנו שופטים כל מילה, מחשבה, פעולה, תחושה, הרגשה. אנחנו לומדים להתאפק, לבלוע, להתעלם.
רגש זה אנרגיה. זה לא נעלם. כשאנחנו לא מעכלים, לא מעבדים, לא משחררים, אנחנו צוברים אבק, וזה מכביד עלינו ועל המערכות שלנו.
אז מה הצעד הראשון כדי לרפא את עצמנו?
להפסיק לשפוט את הצרכים, הרצונות, התחושות ואת הגוף שלנו. להזכיר לעצמנו שעם כל הכבוד לדעות שלנו, הן לא באמת מכתיבות את איך שאנחנו מרגישים.