בבריחה אין חופש, ואין יכולת בחירה בחיים.
כשיש רגש שאנחנו פוחדים ממנו, הוא מנהל אותנו, וכדי שיפסיק לנהל אותנו אנחנו צריכים לסמוך עלינו שאנחנו בסדר, גם כאשר מרגישים אותו. והשלב הראשון כדי להגיע לזה – הוא להסכים להרגיש.
כשרגש או תחושה מוגדרים אצלנו כלא רצויים, כל סיטואציה בה הם מתעוררים תהיה מקוטלגת כלא רצויה גם כן. וזה יכול לגרום לכך שאנחנו נאבד או נברח מאנשים ודברים שאנחנו לא בהכרח רוצים להימנע מהם.
כאשר אנחנו אלרגים למזון מסויים, אנחנו נימנע מכל מאכל שמכיל אותו. למשל: אם אנחנו אלרגים לשומשום, נימנע גם מטחינה ומאכלים שמכילים טחינה. אם אנחנו אלרגים לחלב, נימנע מגבינות ויוגרטים חלביים.
אם כדי לזכות בתפקיד מסויים אני צריכה לעבור ראיון, ואם ראיונות מלחיצים אותי ואני לא יודעת איך לעכל את הלחץ הזה, לא אוכל לזכות בתפקיד.
הרבה פעמים אנחנו צריכים להתמודד עם תחושות ורגשות שלא נעימים לנו בדרך ליעד שלנו. אם אנחנו לא נלמד להכיל אותם, אם ננסה לדלג מעליהם ולא ניתן לעצמנו לעבור דרכם, לא נהיה מסוגלים להגיע לאן שאנחנו מכוונים.
לכן, הדגש המרכזי בריפוי, בעיניי, הוא להתמודד עם כל היצע הרגשות הקיימים.