למה קשה לנו להאמין שאנחנו יכולים לבנות באותה מידה בה אנחנו יכולים להרוס?

אם אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לגרום לעצמנו להיות חולים, למה קשה לנו להאמין שאנחנו יכולים לרפא את עצמנו?
למה קל לנו יותר להאמין לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו, מאשר להאמין בעצמנו?
אם אנחנו נעלבים ממילים שאחרים אומרים לנו, למה אנחנו משתמשים במילים פוגעניות כלפי עצמנו?
אם אנחנו מאמינים שמחשבה בוראת מציאות, למה קשה לנו לברוא את המציאות שאנחנו רוצים?
"אני לא מכורה. אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה" . אז למה את לא רוצה?