יש לנו חלק מאוד גדול ביצירה של המציאות בה אנו חיים.
איך?
סיגריות הן סיגריות, נתון שלא משתנה. אוכל הוא אוכל, לא משתנה.
אם התמכרות לסיגריות תלויה רק בסיגריות, איך זה שלא כל מי שעישן מכור?
איך יש אנשים שאוהבים או מכורים למתוק וכאלה שלא?
איך זה שלא כולם מרביצים כשהם כועסים?
המציאות והדברים החיצוניים, הם אותו דבר. אבל לא כולם חווים אותם בצורה זהה.
מה שמוביל למסקנה, שיש משהו אצלנו בני האדם שגורם לנו לחוות דברים בצורה שונה.
מה שקיים עבורי, הוא מה שאני חווה, מה שעובר דרך החושים שלי, ואני מגיבה בהתאם.
ברגע שאני מגלה את הצורך שמייצר את התגובה המסויימת (בין אם זו תגובה התנהגותית, פיזיולוגית, רגשית או מחשבתית), אני עוזרת לו לשחרר את זה.