אני יוצרת את העולם שלי ואת המציאות שלי לפי המעשים שלי. מה אני עושה ולא עושה. אם אשנה את המעשים שלי, אוכל לשנות את המציאות שלי. למה זה לא כזה פשוט בפועל? למה יש לנו פער בין מה שאנחנו יודעים ובין מה שאנחנו עושים? בין מה שאנחנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות ובין מה שאנחנו מוכנים ליישם בשטח?
יש מעין קיר שעומד בינינו ובין איפה שאנחנו רוצים להיות.
הקיר הזה בנוי מרגשות. ככל שנתנגד לרגשות שלנו, נמשיך לתחזק את הקיר הזה ונמשיך להתרחק מהחלומות שלנו. ברגע שנתחיל להכיל את הרגשות שלנו, נוכל להתחיל לפורר את הקיר הזה ולאפשר לעצמנו להגיע לאן שאנחנו רוצים.
למה אני מתנגדת להרגיש? כי זה כואב, מפחיד ומבהיל.
אם אני לא מוכנה להכיל את הכאב, הפחד והבהלה האלה, אני לא יכולה לעבור את הקיר.
כאשר אני מאפשרת לעצמי להכיל גם את זה, אני יכולה להתחיל ליצור משהו אחר.
כשיש מחסום ביני ובין איפה שאני רוצה להיות, אני יכולה לנסות איך לעבור מתחתיו, מעליו, מצדדיו או לנסות להילחם בו ולשבור אותו.
אני בוחרת בדרך אחרת. דרך שמבינה את המטרה שלו, מבינה למה הוא נוצר, איך בדיוק הוא משפיע ומה צריך כדי להוריד את הגובה שלו. וכשהגובה יורד, אפשר לעבור מעל זה בבטחה ובנועם.